פסק-דין בתיק ב"ל 46353-10-12

1.         ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה לעררים לקביעת מוגבלות בניידות מיום 3.7.12 (להלן: "החלטת הוועדה"), אשר קבעה כי לא ניתן ליישם את הוראות הסכם הניידות בעניינו של המערער.

2.         לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלהלן:

א.        המערער הינו בעל נכות כללית בשיעור 100% מאז שנת 2009, אז נפגע בגב התחתון ובצוואר. המערער משותק לחלוטין ברגל ימין ומתהלך בצליעה ובעזרת אמצעי עזר. המערער עבר צנתורים בשתי הרגליים.

ב.         בשנת 2010 נקבעה למערער מוגבלות בניידות בשיעור 40%, בגין רגל ימין. מצבו של המערער החמיר, אולם הוועדה החליטה, באופן תמוה, להוריד את אחוזי נכותו מ- 40% ל- 0%. לא ברור כיצד הרגל הבריאה לחלוטין ממצב של שיתוק. על הוועדה לנמק את השיפור הנטען במצב הרגל.

ג.         הוועדה טעתה בכך שלא התייחסה לרעד ברגלו של המערער, כחלק מן הפגיעה העצבית.

ד.         למערער פגיעה גם ברגל שמאל, אולם הוועדה התעלמה מפגיעה זו.

3.         המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

א.        הוועדה בדקה את המערער והשוואת תוצאות בדיקתה הנוירולוגית מגלה כי מצבו של המערער ברגל ימין הוטב משמעותית במהלך השנים.

ב.         תוצאות הבדיקה ברגל שמאל מצביעות על כך שאין בה פגיעה המזכה בנכות. לא נמצא כל ממצא בנוגע לרגל שמאל.

ג.         הוועדה לא קיבלה את תלונות המערער בדבר רעד ברגל, ולא האמינה לו בנקודה זו. הוועדה קבעה כי הרעד נעלם בהסחה ובעת הליכה ומהותו האורגנית מוטלת בספק חמור. משמעות הדבר כי לרעד אין כל השפעה על ניידות המערער.

ד.         החלטת הוועדה סבירה, מנומקת ומפורטת והינה מבוססת על ממצאי בדיקתה. לכן, אין הוועדה צריכה לנמק ולפרט מדוע החליטה לשנות  את אחוזי הנכות שהוענקו למערער בעבר.

4.         ביום 24.7.13 נערך דיון בפני כב' הרשמת גרשון יזרעאלי.

פסק הדין ניתן בהסתמך על הטענות שנרשמו והחומר שהוגש על ידי הצדדים.

5.         דיון והכרעה

            במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות
משפטיות בלבד. לא אחת נפסק כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה
מהוראה המחייבת אותה. ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999).

הלכה פסוקה היא, כי אחת החובות המוטלת על הועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה  שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. ראו: דב"ע 1318/01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60.

            לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.